אני צריכה לעבד את כל הסיפור עם אבוש. ומפחיד אותי לחשוב על עולם בלעדיו. אני אמיצה בדיבורים אבל כשזה מגיע למציאות - קשה לי לחשוב על עולם בלעדיו. בלי הקול שלו. הריח שלו. הגוף שלו. ובעיקר - החברות איתו. אני מאוד מתקשה ביצירת קשרים. מתקשה זו מילה חמודה שלא ממש תופסת את הקושי שלי באינטראקציה עם אנשים. התקשרות בשבילי היא מושג בלתי מושג. אני פשוט - לא נקשרת לאנשים. אף פעם. ואני חושבת שכאן טמון הקושי. על פני השטח - אף אחד לא היה מנחש את זה עלי. החיים הבלתי רגילים שלי לימדו אותי מיומנויות בלתי רגילות. אני יכולה למצא שפה משותפת עם סוליה. בתרגום חופשי - עם כל אחד. אנשים מוצאים אותי מאוד חייכנית ופתוחה. ומספרים לי את הסודות הכי כמוסים שלהם אחרי שניות של הכרות. אני גורמת לאנשים להרגיש בטוחים. בגלל שאני ״רגועה״ ולא שופטת. אני מקשיבה מאוד יפה. והכשרון הלא כל כך חבוי שלי הוא לתקשר ברמה עמוקה. אבל זה רק מיומנות שרכשתי. בעמוק שלי אף אחד לא באמת מכיר אותי. כי אני לא זמינה לאף אחד. כנראה שבגלל זה קשה לי להפרד. כי בפעמים שאני כן מכניסה אנשים עמוק (ולעיתים זה משהו שרק אני יודעת), בשבילי זה מיוחד ממש. בכל מקרה. את אבוש הכרתי בצ׳אט מין בקיק (למי שזוכר את האפליקציה). הייתי על סף גירושים. בת 32 אמא לילדים צעירים ממש. שאכלה סרט לא הגיוני על הגירושים שלה. הייתי בתקופה פגיעה ודוחה בחיים שלי. של הרבה שנאה עצמית והרבה ספק לגבי - הכל. לגבי עצמי, לגבי החיים. בקיצור. הייתי בלאגן מהלך. הייתי יוצאת לפחות לדייט אחד ביום. לא בשביל באמת להכיר מישהו. יותר בשביל להסיח את עצמי - מעצמי. הייתי צריכה שיגידו לי שאני יפה וסקסית וטובה ומהממת. הייתי צריכה שיאשרו אותי ללא הפסקה. לא היה לי ״אני״ פנימי. הייתי אבודה. אבל ממש. מפה לשם, יצאתי לדייט עם איזה איש שנהג שש שעות לעיר. באותו הערב כנראה שהייתי בביוץ כי אחרת אי אפשר להסביר למה יצאתי מהבית בשמלה ללא תחתונים. נפגשנו באיזה בר. והאיש - שנרדם לי מול העיניים בדרינק הראשון - שיחרר אותי ונסע לישון במלון. מיואשת מעצמי - עמדתי בכניסה לבר ועישנתי את הסיגריות הדקות ביאוש ששמור לגרושות (לעתיד) בלבד.
מפה לשם, איזה ילד בא לשנורר ממני סיגריה. תייר מצרפת. אחרי כמה שאכטות הילד מזמין אותי לדרינק. אני נענית. כי. כאמור. היאוש. בזמן שאנחנו יושבים על הבר אני גוללת בפון שלי. בחוסר עניין מוחלט לילד. מחפשת עם מי להזדיין באותו הלילה. אחרי כמה דרינקים הייתי פחות שלילית כלפי הילד. שבאמת היה חמוד. אבל כל כך לא הכוס תה שלי. הילד (בשנות העשרים המוקדמות) ניצל את ההזדמנות ולקח אותי לרקוד. אנחנו רוקדים על הרחבה בחושך. מיליון אנשים סביבנו. הוא מתקרב אלי ומתחיל למשש אותי למעלה ולמטה. ומגלה שאני בלי תחתונים. מתחילים להתחרמן. להתנשק. אני הולכת לשירותים. הוא בא אחריי. אני רוצה להזדיין. אבל הוא ילד ואין לו אומץ לדפוק אותי בשירותים. מתחרמנים שעות על רחבת הריקודים ואני מחליטה בסוף שכן אזדיין איתו. לא יכולנו לבוא אלי - הילדים ישנו בבית. לא יכלנו ללכת למלון שלו - כי הוא חלק חדר עם תיירים אחרים. מפה לשם. התהלכנו לנו ברחובות ובסוף מצאנו איזה סמטה. הוא הרים את השמלה שלי, שם קונדום, חדר לתוכי וגמר. זה היה חמוד מאוד 😂.
שבתי הביתה והלכתי לישון בבוקר התעוררתי עם חמרמורת חמורה. ובטוח שהייתי בביוץ, כי נכנסת לקיק והתחברתי לצ׳אט מין. והתחלתי לספר על מעללי מהלילה שלפני בנסיון למצא זיון. או סתם לקבל תשומת לב. תוך דקות אחדות התחלתי לקבל הודעות בפרטי. אחת ההודעות הייתה מאבוש. שכמובן ניסה למצא לעצמו זיון. כמו כל השאר. כמובן שהייתי בשם בדוי. והוא - בשמו האמיתי. שלח תמונה. בול הטיפוס שלי. התחלנו לדבר. דיברנו בקיק כמה ימים אולי שבוע ואז עברנו לטקסט. חירמן אותו הסיפור ששיתפתי. והוא חשב שאהיה מטרה קלה. הוא צדק. אז משהו כמו שבוע אחרי שדיברנו בהודעות - נפגשנו. פגשתי אותו ליד הקפה הקבוע שלי. הוא קנה לי קפה. הגעתי הפוכה כהרגלי ונכנסתי לרכב של איש זר שפגשתי בצאט סקס. הדבר הראשון שאמרתי לו כשנכנסתי לרכב - אתה נראה הרבה יותר טוב מבתמונות ששלחת לי. הוא ציחקק בחוסר ביטחון. הדבר השני שאמרתי לו - היה אם הוא מסכים לי לעלות עליו לרגע. הוא הופתע אבל הסכים. טיפסתי עליו, עצמתי עיניים והסנפתי אותו לתוכי. וזהו. התאהבתי. אחרי כמה שניות ירדתי ממנו וחזרתי למושב שלי. הוא הסתכל עלי ואמר לי - מה זה היה? עניתי שרק רציתי להריח אותו. הוא לא התבלבל ושאל אם אני רוצה לנסוע קצת מסביב. עניתי שכן. עכשיו שאני חושבת על זה - להכנס ככה לרכב עם איש זר. לנסוע איתו - לאן? בטוח שלא השתמשתי בשכל. אנחנו נוסעים והוא שואל אותי. את רוצה לנסוע למלון? עניתי - כן. את רוצה לנסוע למלון יקר או למלון זול? עניתי שאני רוצה לנסוע למלון זול. וככה הגענו למלון שלנו. מלון של זונות נרקומנים והומלסים. הוא לקח חדר. נכנסו לחדר. הוא נשכב על המיטה. ואני נשכבתי עליו. הזיה. בכל המובנים. הוא ליטף אותי. התנשקנו. אוח. וכל כמה דקות הוא שאל אותי. את בסדר? סה״כ. סצינה הזויה לכל הדעות. התמזמזנו. כנראה שמצצתי לו. אני כבר לא זוכרת. אבל זה היה אמור להסתיים שם. אבל זה לא. לי היה כייף לדבר איתו. להיות איתו מינית. זה סגר לי את הפינה של הקושי שחוויתי אז. הפסקתי לצאת לדייטים ולנסות לקבל תשומת לב ואישורים מאחרים. זה היה בול מה שהייתי צריכה. בזמן שהייתי צריכה את זה הכי. הוא היה מנומס. מכבד. מהבוקר עד הלילה היינו מדברים על הספרים שאנחנו קוראים. הגירוי ביננו היה בכל הרמות. לא רק מיני. חיבור מושלם. בהכל. אחרי זמן לא רב התחלנו לשכב בלי קונדום. הוא אפילו לא ידע איך קוראים לי באמת. עדיין הייתי בשם בדוי תקופה ארוכה. ויום אחד הייתי בשיחת טלפון על רמקול והוא שמע שמישהו קרא לי בשם שלי (האמיתי). כשהוא שאל אותי לפשר העניין, אמרתי לו שהשם שנתתי לו היה השם האמצעי שלי (ממש לא). ושאני לפעמים משתמשת בו. הוא קנה את זה. מהפעמים הראשונות הוא אמר לי שהוא רואה שהתאהבתי בו. לא שזה היה סוד. התאהבתי בו קשות. וזה התאים לי בול. שכל האנרגיה שלי הלכה אליו. במקום להשתרלל עם דייטים לא אפויים.
הוא כמובן נבהל מזה שהתאהבתי בו. בכל זאת הוא נשוי עם ילדים ואיש מוכר. אבל כנראה שגם הוא אוהב לחיות על הקצה. אחרי זמן מסויים הוא התחיל לגמור בתוכי וזה הפך לפטיש שלנו. לחירמון ביננו. אני עדיין לא מאמינה שלא נכנסתי להריון ממנו כל השנים. הייתי בת 32 כשהכרנו. וזהו. השנים עברו. נפרדנו מיליון פעמים. חסמנו אחד את השני - מיליון פעמים. עברו חודשים עד שחזרנו לדבר. ופעם אחת אפילו שנה שלמה. אבל איכשהו תמיד מצאנו את הדרך אחד לשני. במחשבה לאחורה - לא ברור לי איך. ולמה. איך הצלחנו לגשר על הניתוקים שהיו אכזריים בטבעם. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי עדיין כאן. אני. שלא מצליחה לתחזק קשרים בשיט. שנינו קשים מאוד מבחינת אופי. איך קרה שתשע שנים אחרי - אנחנו עדיין בחיים אחד של השני. והדבר שהכי מעציב אותי בכל הסיפור הזה - זה החברות ביננו.
אבל כנראה שאי אפשר להשאר חברים בלי להזדיין. אני לא רואה את זה קורה. זה חלק אינטגרלי מהקשר שלנו. התשוקה החולנית ביננו. זה מרגש. זה מעורר. הסקס ביננו - אי אפשר לתאר את התאווה החולנית. את המין המטורף. שנינו מורעבים אחד לשני (או למה שאנחנו מקבלים אחד מהשני). וזה - מטריף. ונעים. וכייף לדעת שמישהו רוצה אותך כל כך. זה ממיס את המוח. ומטריף את החושים. הוא תמיד שואל אותי למה אני אוהבת שהוא גומר בתוכי. ואני אומרת לו שזה בגלל שזה הכי קרוב שיש. שזה הכי אינטימי שיש. להכנס ככה לתוכי. בלי כלום. להשפריץ לתוכי. רומנטיקה במיטבה (לא).
וזהו. ומזה אני צריכה להתנתק. רוצה להתנתק. עם השנים הפכנו לחברים. לא בגלל שאנחנו טובים בזה. גם הוא גרוע בזה מאוד. אבל הזמן עושה את שלו. אני כבר לא יכולה לחשוב עליו בתור סטוץ בלבד. ובטח שאני עדיין מנסה. לעשות ממנו כלום אחד גדול. אבל הוא לא. אז מדי פעם אני מתחילה לחשוב על לגמור עם זה. ואז אני אומרת לעצמי - מה רע לך? יש לכם חיבור. יש לכם סקס מטורף. אבל אז מתחילות המחשבות שזה כבר לא מספיק לי. שאני רוצה יותר. לא ממנו. אלא בכללי. שאני צריכה הרבה יותר ממה שהוא יכול ורוצה לתת לי. אין לי חלומות שהוא יעזוב את המשפחה שלו. אני לא חיה בסרט. הזה. ואם יש משהו שאני אוהבת בו ומכבדת זה העובדה שיש לו משפחה. שהוא שם. בתפקיד חייו. ואני באמת ובתמים רוצה ומקווה שהכל יסתדר לו שמה. למרות שאני יודעת שכנראה שלא. אחרת הוא לא היה מטפח שלא בכוונה את הקשר שלנו. אני ממזערת את כל העניין. ואומרת לעצמי שהוא רק רוצה לרוקן את הביצים שלו בתוכי. שאני רק הזונה שהוא מזיין מהצד בשביל להפוך את החיים שלו לנסבלים. שאני סתם. שזה רק מין. שזה לא נחשב. ויש מצב שזה באמת ככה. אני לא יודעת אחרת. הוא לא בדיוק מדבר על הרגשות שלו. קצת. אבל לא ממש. טוב. זהו. זה לא באמת משנה כרגע. אני יכולה לחשוב מה שבא לי. אם זה אמת או לא. זה לא רלוונטי בכלל. מציתה סיגריה. קניתי חפיסה. אני לא רוצה שזה יגמר ברע. דרמטי? כן. ברע? לא.
הוא ישכח ממני מהר. ואני אשכח ממנו קצת יותר לאט. ונראה לי שזה בסדר.
וראוי. ומכבד את המעמד.
חפירה ארכיאולוגית.