אני אוהבת כשהשיער שלי נהיה גמיש. יש לו תנועה. כששיער חדש מבצבץ מכל כיוון. כמעט סיימתי לארוז את הילדים לשלושה שבועות. אני לא מרגישה שום דבר. כי אם אני אתחיל להרגיש - אכרע תחת מפל רגשות. אני לפני מחזור. כביכול. אבוש מגיח מדי פעם לגשש. לשאול לשלומי. הכל שם קורס באופן דרמתי בפן המשפחתי. אבל אבוש חזק. זה מה שאני אוהבת בו. שברו אותו כל כך שאין הרבה שיכול להכריע אותו. אבל הוא מזדקן. ומתרכך. זה יכול להפריע לו. אני חרמנית. סיימתי לראות ניפ/טאק. לא זכרתי הרבה דברים. ואולי זה העיניים האחרות שצפו. מה אעשה עם עצמי שלושה שבועות? לבד עם הכלב? אני צריכה שמישהו (רמז.אבוש) יזיין לי את הצורה. יפרק אותי לגורמים. יסמן ויזריע אותי. יומני היקר - נראה לי שהגיע הזמן להפסיק להלחם בעצמי. מוטב לחיות בפנטזיה מאשר במציאות. אנשים אחרים שותים, עושים סמים. טוחנים ללא הכרה. משקרים לעצמם. ואני? חיה בסרט. סו וואט?
בזמן שארזתי את הילדים, אמרתי בקול שאני רוצה להתחתן שוב ולעשות עוד ילדים. החברה של הבן שלי שאלה - כמה ילדים את רוצה? עניתי לה, שניים.
שלא יהיה להם משעמם. ואז נזכרתי שאני בת ארבעים ואחת. עם מתבגרים. אבל אז גם נזכרתי שאני הכי טובה בלהיות אמא. בכל מקרה. שיחקתי עם המשקל עד שהוא התייצב. מזל שלא הכל תלוי בי ובמצב הרוח שלי. אני צריכה זין. טעון ואגרסיבי. עם ידיים גדולות לרתק וללטף לי את הדמעות.
בכל מקרה. אם כבר להתמסר. אז עד הסוף. וגם. כמה פאקינג הלוויות הקיץ הזה. ויש לי הרגשה שאוטוטו עוד אחת. אני צריכה ליטוף. אבל קודם סטירה. ביי