יש נטיה, יותר נכון אלגוריתם - להעלות אנשים מהאוב. כמו למשל אנשים שפגשת פעם אחת בחיים שלך. יום אחד התעוררת והחלטת (כנראה בגלל ששוב פעם נפרדת מאבוש בראש שלך) שהיום זה היום שבו את רוצה שירצחו אותך. את מתקלחת, מתאפרת מתבשמת ושמה פעמיך למרכז העיר. לפגוש באיש זר מטינדר. את מחייגת אליו מהרכב והוא יוצא מהמלון ונכנס לרכב. אתם יורדים לחניה שהוא מתעקש לשלם ועולים ללובי של המלון. המזרקה בלובי מטפחת וויב אוריינטלי והוא היה חמוד מספיק בשביל לקנות לך כל מיני נשנושים מהמכונה. את מתכבדת רק בבקבוק המים - כי את רואה שהוא סגור. מפה לשם. אחרי פלירט קצר במיוחד הוא מעז להזמין אותך אליו לחדר. את נענית. חוששת. מתרגשת. וחושבת לעצמך - איזה מוזר זה לצעוד לחדר במלון עם מישהו שהוא לא אבוש. הוא פותח את הדלת עם הכרטיס. המבוֹכה 😂
מפה לשם, את מוצאת את עצמך על הדב הזה במיטה. דוגמת את המיקורובים שלו בקפדנות. משהו בו מנטרל בך את כל הפחדים ממפגש עם גבר זר (וגדול ממדים) בחדר במלון. הוא יכל לעשות לי - הכל. לאנוס אותי. לרצוח אותי. לחתוך אותי לחתיכות. כל מיני. תתפרעו בדמיון. אבל הוא שכב על המיטה, עם גינונים של ילד טוב ירושלים וחוץ מהזין שלו שהתנפח למימדים מורגשים, הוא התנהג יפה. אחרי דקות ארוכות של טיזינג דוֹחה, נאלצנו להתארגן ובכך לסיים את הסאגה המאוד מוזרה הזאת - ונפרדנו לדרכנו. הוא תפס את הטיסה הביתה ומאז - לא התראינו.
אבל פיסבוק ממשיך להציע לי אותו בתור חבר כאילו הוא בן דוד שלי מהשכונה. אוח. תחושות הפספוס. לכתוב לו?
כמובן שאני חרמנית (ותכף עוד יותר כי - בואכה לשלום ביוץ). אבוש - בגדר נעלם. קיץ. חם לי. ומסתבר שהחלפתי את ההתמכרות לסיגריות בהתמכרות לקצפת. א י כ ס ה.
(מי שמכיר את החלק הזה באופרה - יודע שתכף כל החרא יתחיל לעוף על כולם כולל כולם).
מה שנקרא - יאללה מסיבה. וגם. אפשר לחתוך את המתח (החום הלחות והחרדה שלי) בסכין. אני אישית מחכה לשבועות הקרובים. משהו (מישהו?) יצטרך למלא את כל הריק הזה.
עשיתי לעצמי חשק לעשן. בלאט.