שאכלתי קצפת. וזה היה פאקינג טעים 😂
לעניינו. הוא ביקש להפגש. נעניתי. פגשתי אותו אחרי ההתנדבות ב 14:00. וסיימנו את הישיבה הזאת ב 22:00. שמונה שעות אחרי. הפתעתי את עצמי. אני בד״כ לא כל כך סבלנית. אבל היה כייף. ישבנו בקפה (האחר) ופטפטנו. ופטפטנו. והוא בוהה בי. עם העינים הגדולות. הבהירות. מבט כזה כאילו הוא בהתקף אפילפסיה. אני בד״כ לא טובה בלהחזיק קשר עין. אני מדברת אליו אבל בוהה בחלל. איפשהו. משום מה זה לא מטריד אותי. לא כמו תמיד. בקיצור. כייף לנו נורא ללכת לאיבוד. אחרי שמונה שעות הוא ליווה אותי לרכב. התחבקנו. שוב פעם עליתי על קצות האצבעות. ולפני שהוא הספיק לנשק אותי - אמרתי שהוא מוצא חן בעיני ושכייף לי איתו. ושהייתי רוצה שנדע אחד את השני לנצח. ולא בתור בני זוג. לא בגלל שאני לא נמשכת אליו. בגלל שאנחנו לא מתאימים מכל מיני סיבות (כמו גיל. שלב בחיים. מה מחפשים). הוא אמר שהוא מסכים. והסמיק. והתחבקנו עוד. והוא ניסה לנשק אותי. ואמרתי לו - אל. כי אם תנשק אותי. אנשק אותך בחזרה. עכשיו שקבענו שנהיה רק חברים (שממש נמשכים אחד לשני) - כמעט בטוח שלא נעמוד במבחן. אבל זה נחמד לנסות 😂
לא. באמת. זה כייף ונעים להתחבר ככה עם בן אדם אחר. לספר לו דברים אישיים. להרגיש קרוב. להתחבק (ולהסניף על הדרך. ששששששש). איזה רגע חמוד בחיים. אבל ממש. הוא צעיר. וחסר נסיון חיים. החיים טרם הרסו אותו (עד הסוף), הכל עוד לפניו. תרתי. זה מרענן. ומרגש. אם הוא רק היה בגילי או קצת יותר. אמא. איך הייתי תופסת אותו. ולא משחררת. האם מלורי תתפתה ותשכב עם עלם החמודות? האם מלורי תוכל לעמוד בפיתוי בזמן ביוץ? כל זאת ועוד בפרק ״יום רביעי״. אם אתם בעד הסקס הקישו אחת. אם אתם חושבים שזה מיותר הקישו 3. נא להקיש עכשיו.
ועכשיו ברצינות ובחיוביות - איזה הרגשה טובה זה. להמשך למישהו ככה. להתעניין ולהסתקרן ככה. כייף לי שהוא העיר את זה בי. כי שכחתי כמה התגעגעתי לזה (שלא כמו במתכונת החוסר עם אבוש. כן. לא. בא. הולך).
בכל מקרה. זה נעים. גם אם לא יוצא מזה שום דבר בכלל. אני כן צופה לנו התכרבלוּת חברית ומחרמנת. אבל ברצינות. כן אני נמשכת אליו מאוד. אבל הוא בתוּל (לא באמת, אלא בתור מושג) שטרם למד להשתמש בסקס כמו שצריך. ואני? זונה סרוחה שאוהבת לאכול קצפת. פאק. בא לי לעשן. להתנשק. להזדיין. טוב. וגם החלטתי שאני הולכת לעשות פוֹני. מה שנקרא - המשבר בעיצומו 😂 להתראות…