האלה יעלו לי ביוקר.
יוצאת לטייל עם הכלב. עושה סיבובים בשכונה. עוצרת לקנות (לכלב) קולר.
כולי במחשבות. נהנית מהשמש. מתשומת הלב. הוצאתי את הציצים לטייל גם.
בין לבין אני בפטלייף מקשקשת עם הילד עם הזין היפה מאתמול. בעצם מלפני חודשים. שניסה להכנס לי לתחתונים. אמא. מה זה הדבר הזה.
שולחת לו תמונה מהטיול עם הכלב. הוא אומר שהוא מגיע עוד דקה. אופס. מסתבר שאנחנו ״שכנים״. מרסדס שחורה. אני והכלב נכנסים. הוא פותח לי את הפה. קורע לי את החולצה. מוציא את הזין. אומר לי - תגעי בו.
אני נבהלת מהסיטואציה לשניה. בכל זאת. אנחנו אפילו לא על בסיס שם פרטי. מניחה את היד על הזין. ומבקשת יפה - לא פה😌 בכל זאת. השכונה שלי. הוא פותח לי את הפה עוד קצת. באגרסיביות. נושך אותי. את הלשון . את השפתיים. את הצוואר. כמה אנרגיה יש לילדים האלה. מצער שלרוב זה כל מה שיש להם/בהם. טוב. זה בהחלט הסיט את תשומת ליבי מהקרואטי.
להתראות קרואטי בן זונה. תודה שפתחת לי את התאבון. ביי