האחרון.
היום יום הולדת 57 של אבוש. אני רוצה לכתוב לעצמי העתידית - שהולכת לקרא את עצמה ולתהות - למה לא יכולת להשאיר את הדברים כמו שהם?
שלא יכולתי. חייבת לסגור את הפצע הזה - ולהמשיך.
מעל חודש מאז שהפסקתי לענות לאבוש בוואטסאפ. שרדתי ביוץ אחד בגבורה. אבוש מציץ לי בסטטוס בוואטסאפ. וכל יום אני מפרסמת משהו. וכל יום אני רואה את השם שלו על המסך. מחפשת אותו על המסך. ואיכשהו מרגישה שהוא עדיין שם. אתמול שמתי סטטוס - שהגיע הזמן להפרד על אמת וביני לבין עצמי - חסמתי אותו מהסטטוס. זהו. הפעם אם ארצה לראות את השם שלו על המסך - אצטרך להיכנס לארכיון באופן פעיל. לגלול למטה ואז לגלול עוד קצת. ואז ללחוץ על השם שלו. שכבר מאבד מכוחו. להתראות אבוש. היית הטייס הכי מגניב שהכרתי. עשית בי שפטים שלא חשבתי שעוד יש מקום לעשותם. לנצח אתגעגע להזרעות שלך. אבל יותר מהכל אתגעגע למקרוביום שלך - הפה שלך חירמן אותי יותר מהכל. לא ברור לי למה. הגיע הזמן להתמוסס בתור דמויות בשר ודם ולהשתקע בתור זיכרון עמוּם (אך דומיננטי). היי שלוֹם. שלך, בייבי