לפני חודש. יום שישי, 23 בינואר 2026 בשעה 19:01
כולנו חיים כאילו הרגע הבא בטוּח ומוּבטח. כאילו אין מצב שאבא (שבשמים) עושה לנו מבול2. נכון. הוא הבטיח שלא עוֹד. אבל כל השאר - fair game.
אז. באהבה. במתינות. בהודיה. שוויה. שוויה. אחת עשרה שעות צום. מצער שעכשיו זה עם סיגריות. אבל מה יש להלחם באגרוֹף הזה. אני צרכה ליטופים. רכים. ומכוֹת. ואבוש אינו זמין. זה בכלל נס שאנחנו מצליחים להפגש בהתחשב בעובדה שהוא פשוט אף פעם לא כאן. פיזית. זהו. קר לי. ואני חנוטה במעיל פרווה. ומתחת למעיל סוודר מקשמיר. שמתי לי פודרה. צבעתי ריסים ועכשיו בא לי לאכול כבד ואוייסטרים. שוויה. שוויה.