אף פעם לא חשבתי שהפרעת קשב יכולה להיות הדרך שבה הפרט מווסת את עצמו פיזית. למרות שכבר שנים אני אומרת שהפרעת האכילה שלי הייתה בעצם נסיון וויסות של מערכת העצבים יותר מאשר עניין של ״שליטה״ או רזון (שבזמנו בכלל לא היה בדעתי). לכשעצמו זה הגיוני. אני חושבת שכל מי שיש לו הפרעת קשב הוא בן אדם רגיש. עד מאוד. עם קושי עצום בוויסות. SPD sensory processing disorder שמתרגם לקושי בויסות חושי ומאופיינת בתסמינים כמו תגובתיות יתר לגורמים חיצוניים כמו רעש, אור, ריחות מרקמים. תחשבו על ילד שפשוט רגיש ל ה כ ל. בקוטביות יש את הילדים בחוסר תגובתיות תחושתית שצריכים גירויים פיזיולוגיים חזקים בשביל ״לחוש״. למשל ילדים שנכנסים בקירות, ילדים חסרי קואורדינציה ״מגושמים״. לפעמים התסמינים הקוטביים האלה יכולים להתקיים בילד אחד. ואז. ואז. מאבחנים את הילדים בכל מיני אבחנות לא קשורות. בכל אופן. אני לא יודעת איך אפשר לטפל בדבר הזה. אני רק יודעת שילדים כאלה צרכים חשיפה מתמדת ולעיתים לא נעימה לגירויים שגורמים להם לאי נוחות. אחרת - לא תתאפשר הומוגניה חברתית תקינה ו/או פיתוח מיומנויות הכרחיות לקיום בתור חבר בחברה.
ההבנה שהפרעת קשב קשה היא בעצם הנסיון של הילד לווסת את מערכת העצבים שלו - שכאמור לעיתים גם תגובתית יתר על המידה ולעיתים אינה מגיבה בכלל עושה הרבה שכל.
אני זוכרת שפעם כשלמדתי עם איזה רופא מפורסם הוא ציטט מישהו או אמר בעצמו שבבסיס כל אבחנה פסיכולוגית צריכה להיות אבחנה אחת לכולם -
פוסט טראומה ו/או פוסט טראומה מורכבת.
אני רוצה להוסיף על זה - שלפני שאפילו יש טראומה זה תלוי למי הטראומה זאת קוראת. אם לילד ממוצע - יכולת הויסות (רגשית/פיזית) תשפיע ישירות על התגובה. אם הטראומה קרתה לילד רגיש (חסר יכול ויסות. רגשית ופיזית) היחס לטראומה יהיה הרבה יותר חריף בכל הרבדים.
לסכם - אני מאמינה שרגישות בילדים יכולה לקבל כל כיוון. תלוי בהבנה של ההורים קודם כל שהילדים שלהם כאלה (ומאה אחוז מהפעמים הילדים כאלה כי - ניחשתם, ההורים כאלה), וכיוצא בזה הגישה שבה ינקטו ההורים תהיה גורם מכריע לאיזה כיוון הילד יתפתח.
לא פעם תהיתי ביני לבין עצמי - על איך הגעתי לגילי המופלג ללא ״טוטאלוס״. כי הקושי שלי, שאמנם מוווסת יפה מאוד בשנה האחרונה - היה בלתי ניתן לשליטה וגרם לי להרבה צער בלשון המעטה.
בקיצור. למי שמעניין אותו לקרא על ילדים רגישים וגישות התפתחותיות שנוגעות לילדים רגישים מוזמן לעשות חיפוש על orchid children. מוזמן לעשות חיפוש של הסינדרום שציינתי למעלה SPD. אבל זאת מחילת ארנבים ללא סוף (מחילה מעניינת).
אני רוצה להוסיף שלהיות ילד רגיש (שבזמנו הופך להיות מבוגר רגיש) אינו מחייב סבל אינסופי והתגברות בלתי אפשרית כל החיים. יש גם יתרונות. עצומים. יכולות עצומות. מיומנויות מיוחדות. לא סתם קוראים לילדים האלה בספרות המקצועית ילדי הסחלב (בתרגום). בטיפול לא נכון, לא רק שהם לא יגיעו לפוטנציאל שלהם, הם יקמלו ויסבלו יותר מילדים אחרים. אבל. בהינתן סביבה תומכת מכילה ומכוונת, לילדים האלה יש סיכוי לצמוח ולפרוח הרבה מעבר לממוצע.
בקיצור 😂