עלי עייפות מטורפת. כל היום נרדמתי. יום ״חופש״ שווה ערך ל״חופשת לידה״
אין קשר בין הדברים. נסעתי להחליף שמן לאוטו. אח״כ חילקתי אוכל. אח״כ הסעתי את הילדים מפה לשם. משם לפה. אח״כ הלכתי לשיעור תורה. אח״כ באתי הביתה והכנתי אוכל לילדים ולחברים שלהם. בין לבין - נרדמתי ברכב. אין לי כוח לעבודה. אבל גם לא בא לי לאבד אותה. המנהלת כבר דיברה איתי על הלו״ז למרץ. אין לי כוחות. באמת. יש בעבודה שלי יתרונות. אבל היא גומרת עלי. אין לי זמן ו/או כוח לשום דבר אחר. תכף אביב וקיץ - אם אני בעבודה לא יהיה לי זמן לשבת בשמש כמו שאני רגילה ואוהבת.
אני לא יודעת מה גורם לעייפות המוגזמת הזאת. באמת. אני מתקשה לווסת את עצמי. העבודה. המשבר במשפחה הגרעינית שממש אבל ממש הופך אותי. הריב עם הגרוש.
אבוש גם נעלם לכמה ימים. חזר אלי וכתב לי שאמא של אשתו מתה והכל אצלהם בלאגן בבית. הכרתי בנות חמודות בשיעור תורה. דיברנו על הבחור שכבר עקץ אחת מאיתנו. ומנסה לעקוץ את השניה. אני עמדתי בהלם מהדברים ששמעתי. סטייל חיים אתגר. מה נסגר עם אנשים. אני לא באמת שואלת. כאילו. באיזה יקום אישה נותנת כסף לגבר? תחת איזה נסיבות? זאת שנעקצה אמרה במפורש - רציתי זין. ושילמתי על זה ביוקר.
אחת ״החברות״ שלי שנעלמה לפני זמן מה - כתבה לי. בצרות עם הבת שלי אני איתה 24/7 מתגעגעת אליך ולא ממש מבינה למה איבדנו קשר. הייתי רוצה לדבר איתך כי רק את מבינה אותי. סוף ציטוט. תעזבי אותי באמא שלך. יש לי בעיות משל עצמי. לא מבינה למה איבדנו קשר. כי התנתקת. בלי להודיע. בלי לשתף. כי לא טרחת אפילו לענות תודה כשכתבתי לך יום הולדת שמח. אנשים זה דבר משונה. אבל כל כך צפוי.
בקיצור. אני רוצה את עצמי בחזרה. אבל הכל מרגיש קשה עכשיו.