לפני שבועיים. יום חמישי, 19 בפברואר 2026 בשעה 22:05
עכשיו בסרטון לידה ביתי; נזכרתי בלידות שלי. המדהימות. לכל הדעות.
אבל שכחתי איזה חוויה מטורפת זאת. אני לא מאמינה שאנחנו עוברות את זה. יותר מפעם אחת. איזה דבר זה ליצור חיים. בן אדם שלם שיוצא לך מהכוס. שישב לך על הצלעות במשך חודשים. ואז הלידה. ההנקה. הלילות. הימים. כל הערפל של גידול הילדים. העומס. הקקי. השיניים. המיון. החוגים. החברים. ימי הולדת. והופ. הם כבר גדולים. קונים קונדומים.
אני מקווה שהסרטון הזה לא היה תיעוד לבאות. שכחתי לקנות בדיקת הריון למרות שמה הסיכויים? אני שבוע אחרי אין מצב בכלל לגלות.
אני אוטוטו בת 42. גריאטרית לכל הדעות. וגם. מדדתי בגדי ים בהתכוננות לקיץ. אני מתגעגעת לחיבוקים. וכירבולים. וזין. אני כל הזמן צריכה פאקינג זין. מה יהיה? אין. לי. כוח. זה בטוח בגלל הסוכר שהפסקתי. זה משבש אותי. הגיוני להיות עייפה.