שום דבר; אבל יש לי עצבים על אבוש. מעניין שזה מגיע כל כמה זמן. בלי קשר או הקשר לשום דבר שקורה ביננו. אבל פתאום יש לי רצון להתרחק. או לחילופין לא לתת לו להתקרב. אין לי כוח אליו בכלל. ושיחפש.
מסיימת מחזור. שהגיע באיחור קל.
אתמול דיברתי עם חברה רחוקה קרובה. מהחברויות האלה - שלא משנה כמה זמן לא דיברנו - כאילו לא עברה חצי שניה. מכל מקום. היא עשתה לי קצת סדר בראש לגבי העבודה. החלטתי שלפחות החודש הזה אמנע מנסיעות עבודה ואעבוד רק בעיר. כייף לי לא לעבוד. יש לי זמן לעצמי, לישון באמצע היום. אני חושבת שהגיע הזמן להוריד הילוך.
לחברה שלי יש סטודיו ליוגה והיא כבר שנים מבקשת שאבוא להעביר שם הרצאות/שיעורים. אני כל הזמן מודה לה על ההזדמנות אבל לא עושה עם זה שום דבר.
בחזרה לאבוש. נמאס לי ממנו. אבל ברור לי שזה יעבור. כשאתחיל לבייץ. כשישעמם לי מכל המפגרים באתרי הכרויות. כשאתגעגע לפה שלו אונס את שלי.
אני מתחת לשמיכה הכבדה. לא בוכה. גם לא מתאמצת להיות מאושרת. מבינה שהחיים האלה עוברים כל כך מהר. מלאה בתהיות. עוד חודשיים יום הולדת. כמה חודשים אחריי הילדים. איך הגענו לגיל 16 ו 14. הזוי לכל הדעות. כל מה שחשבתי על החיים האלה - מסתבר כלא נכון. או שפשוט הזמן עושה את שלו. ההתבגרות. האשליה. עוצמת עיניים.