האלגוריתם. תודה תודה תודה על סזר מילן. נמאס לי כבר לצפות ברילים על אפשטיין; על זה שמשווה קמטי מצח בין אנשים שכביכול מתו לאנשים שעדיין חיים, על קנדס צ׳ארלי ואריקה, על טאקר קארלסון ונרקסיסטים.
באיזשהו שלב התחילו לצוץ לי סרטונים של גברים שהלכו לברברשופ. היה נחמד. אבל מה הקשר.
ארבעים שעות בצום יבש. ממשיכה הלאה. אני מרגישה חולה אבל מרגישה שזה גם מאט וגם מאיץ את הזיהום הנפלא הזה לסופו.
אתמול כתבתי לאבוש. שלחתי לו תמונות כוּס. ישר שאל אותי בשביל מי צילמתי. בשבילך. טמבל. נראה לך שאני שולחת תמונות כוּס לאנשים לא קשורים? מכל מקום. התעוררתי בבוקר אחרי שינה לא רעה להודעה שעמד לו כל הלילה. ואח״כ להודעה שהוא גמר. פעמיים. בן זונה. טוב. עדיף. כי אני חולה ולא הייתי יכולה להפגש איתו בכל מקרה. אני חרמנית על הדב הזה. במיוחד אחרי שעשיתי לו סטוקינג באונליין וצפיתי בכל הראיונות שהוא עשה לאחרונה.
בחזרה לסזר מילאן. הבן אדם - גאון. אוהבת לצפות בו עובד עם כלבים.
רק מה נסגר עם הלבוש שלו? אפשר להוציא אותו ממקסיקו אבל אי אפשר להוציא את מקסיקו מהבן אדם. כפרה עליו 🥰 עדיין חמוּד ממש.
וגם. כשאני נכנסת לקיטוסיס (וצום יבש מכניס את הגוף לקיטוסיס) הבל פה של אנשים אחרים מתחיל להריח כמו אלכוהול. שזה הגיוני. כי הם אוכלים פחמימות שהן סוכר שבעצם מתפרק בגוף כאילו היה אלכוהול (גם סוכר) בתסיסה אין סופית. אתמול הלכתי לקונצרט אבל נאלצתי לעזוב באמצע. קודם כי אוזן שמאל הייתה סתומה לגמרי ולא שמעתי כלום. ושנית בגלל שנזלתי מהעיניים מהאף ומכל חור אפשרי. ישבתי שורה ראשונה באמצע. לא היה לעניין. הרגשתי כמו פסולת רדיואקטיבית; היה לי קר. בקיצור. Abort mission. שבתי הביתה ולמיטה. חם לי. קר לי. אני נוזלת מכל מקום אפשרי.
אבל גם חרמנית. נוגעת בשדיים. בפטמות. מה שנקרא. התקווה - מתה אחרונה. במחשבה שניה, הייתי נותנת לאבוש להכנס לתוכי. אני לא יכולה לחכות להחדיר לתוכי את הבאט פלאג הרוטט עם בגד הגוף הורוד שכולו רשת ולרכב על הזין שלו למיליון אורגזמות. טוב. ביי.
וגם. סרבתי לעבוד מחוץ לעיר החודש. אז אני עובדת רק כמה ימים בעיר. מרגיש לי מוזר. כי כבר התרגלתי לנסיעות העבודה. אבל. יאללה. בכל הכוח. לנוח. לנקות. לסדר. ולכתוב 😜 אה. וגם לקרא. ולהקשיב לתקליטים ☺️