שאני אף פעם לא חושבת על כמה זה מורכב בשביל אבוש להיות איתי בקשר.
יותר קל לי לחשוב שהוא מניאק שרק רוצה לגמור ואו אז הוא פונה אליי. יותר קל לי לחשוב שהוא המרוויח מכל הסיפור ביננו ואני המפסידה. יותר קל לי להאשים אותו בהכל.
מודה שמעולם לא חשבתי על המורכבות של החזקת מאהבת במשך עשר שנים. כשהחיים בעצם לא מפסיקים לשניה. להיפך - רק נהיים יותר מורכבים.
מול אשתו. מול הילדים. מול המשפחה. בעבודה.
בסדר. לא באתי להנציח לו אנדרטה. אולי רק לומר שגם הוא בסהכ בן אדם.
והראיה החד צדדית הזאת של הוא מניאק ואני רק נגררתי לזה בעל כורחי היא די ילדית.
היינו אמורים להפגש מחר אחה״צ. כתב לי לא מזמן שנוספה לו פגישת עבודה. ושאולי נעביר את זה להיום. התנצל. ואמר שבין היתר הוא צריך לחזור הביתה לארוחת ערב עם המשפחה.
יש מצב שאני ממש דנה אותו לכף זכות. אבל נראה לי שאחרי עשר שנים מגיע לו.