לפני 11 שנים. 6 באוקטובר 2013 בשעה 1:11
הייתי טורחת להסתכל עליך עכשיו. אחרי שנים של ניתוק. אחרי שבפעם האחרונה שהתראינו אפילו חשמל לא היה לך בדירה. היה נראה שהחיים בעטו בך לא רע. ועדיין, שמרת על פאסון המלך. שילחת פקודות ברורות. התפלשנו קצת ברפש ולקחת אותי לאן שביקשתי. נתת לי צעיף במתנה. נדמה לי הוא היה אפור. עוד באותו היום איבדתי אותו. למחרת, התחננת שאבוא לישון איתך. בטח החברה התורנית דפקה לך ברז והייתי צריך שמישהו ילקק לך את חור התחת ויגרום לך להרגיש קצת יותר מהעולב שהפכת. לכולם היית אומר, הנה הזונה שלי באה מחו"ל. והמשכת להתעלם ממני גם כשחציתי אוקיאנוסים רק כדי להריח אותך שוב. תמיד חזרתי.
הייתי טורחת להסתכל עליך עכשיו. כן. אפילו הייתי טורחת להריח. את הריח הנבזי שלך.
יש לי רצון בלתי מוסבר לפגוש אותך היום. ולא בשביל ההתנגשות האלימה של פעם.
