לפני 11 שנים. 23 באוקטובר 2013 בשעה 23:23
בחיים פוגשים הרבה אנשים, ומרגישים רק אחדים. היא הייתה מאלה שאתה מרגיש. ספד אחד האבלים. ואני לא יכלתי להסכים יותר. אומנם פגשתי אותה רק פעם אחת, השוני שלה ניכר. בהתחלה חשבתי, שהשוני הזה, טמון בעובדה שהיא גוססת (כולנו גוססים, אבל תאריך ההפוגה שלה היה יותר ברור), אבל מהר מאוד הבנתי שלא, זו פשוט הייתה היא. ההלוויה הייתה קצרה. לא היו הרבה אנשים. לא הייתה משפחה מיידית, היא סעדה את כולם למוות. שנה לפני שהיא אובחנה, היא התלבטה אם לצאת לפרישה מוקדמת. ההחלטה נקבעה בעבורה, ואכן היא פרשה. לתמיד. אנחנו עובדים כל החיים שלנו כמו חמורים, בשביל שנוכל לחיות את החיים שלנו אחר כך. אחר כך לא מגיע.