לפני 10 שנים. 8 באפריל 2014 בשעה 16:35
החלומות תמיד מקוטעים ואין להם הגיון, בערך כמו השנים.
אני מנסה לחשוב על הנסיבות שגרמו לי להיות מרותקת אליך כמו שנכה מרותק לכסא גלגלים, אבל לא מצליחה להבין את הטירוף.
נדמה לי שזה יום ההולדת שלך היום או שבעצם כבר היה לפני כמה ימים. אני לא בטוחה. זה לא משנה.
אני השתנתי כל כך עם השנים, ואני לא יכולה שלא לתהות לאן הימים סחפו אותך.
אני תוהה איך הייתי מגיבה אם הייתי נתקלת בך היום.
הברכיים היו רועדות. זה בטוח.
הסיפרה לאחורה החלה, עוד מעט אני בת שלושים.
למה אתה בא לי בחלום?