לפני 10 שנים. 13 באפריל 2014 בשעה 14:38
כמו שאני. תקבל אותי כמו שאני.
זה חזק העניין הזה.
פעם חשבתי שכמישהו מפוצץ לך חצ׳קון, אין יותר קבלה מזה. קבלה של המוגלה לאצבעות שלך.
ואז האחר גילה שהקאתי בשרותים, והוא עזב. לא בגלל זה כמובן. -כמובן.
וזה שנשאר גם אחרי שסיפרתי לו שבגדתי. איזו קבלה. רק שבסוף אני עזבתי.
תראה אותי, מרוטה, בלי איפור, עייפה ולא מגולחת. עם השיער פרוע והמשקפיים (השבורות), ותגיד לי. תגיד לי משהו. מילה או שתיים.
את הנחלה מצאתי. בי.
והמילים שלך, משניות לשלי.
אני השחקן הראשי בסרט שלי.
אני.
מה שלא תגיד, ומה שתבחר לומר, אני מצאתי את עצמי.