סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני 10 שנים. 15 באפריל 2014 בשעה 15:15

יש כאן בכלוב בנות מתחת לגיל עשרים. בנות בתחילת שנות העשרים. ילדות. עם הרבה חסכים של אבא. 

או שהוא לא היה, או שהוא היה אבל לא ידע. או שהוא עשה את מה שאסור, או שהוא לא אמר את מה שצריך. 

וכאן, מתחיל להיות מאוד מעניין לאורבים בכלוב. הם קוראים בבלוג שלהן. מגיבים תגובות אוהדות. מתפלצפים. אומרים להן שהם "קשים" מדי בשבילן. זה לא יעבוד. ממשיכים לדבר. ואז, במסווה של סקס קינקי, טיפול פסיכולוגי, הם נותנים לילדות האלה את מה שהן "צריכות". 

משחיתים עוד קצת. איפה שהיה חשוך מלכתחילה. 

הם כל יכולים על הילדות. הם לא פחות מאלוהים עם זין. 

אבל לנהל שיחה עם אישה בת גילם, מקטין להם את הזין ומוחץ להם את האגו.

אתם אימפוטנטים מול אינטימיות אמיתית. אתם דגים גדולים באקווריום שהמים בו כבר כמעט התאדו. אז אתם מכניסים את הדג הקטן לפינה וצוחקים בקול.

צוחק מי שצוחק אחרון, אבא.  

 

בלוסום​(לא בעסק) - מעולה ונכון right on the money!
לפני 10 שנים
שלמות וכוח​(שולטת) - עצוב, נכון ויפה.

בסופו של יום.. דווקא הנפש שצולקה היא היא זו שגדלה והבשילה לכדי מהות נצחית. דווקא זו ששרדה, בכאב ובחיוך, התייאשה, קמה, נפלה ולעיתים קמה שוב, היא זו שבאמצעות לכלוך התום והכאב הפנימי תזכה להתעצב לכדי נשמה חזקה, נבונה ומשמעותית בהרבה מיצורי הביצות שהעזו לטמא את טהרת הילדות. מי יתן והעולם יהיה הגיוני יותר. או לפחות פחות מטונף והרסני.


אחת משלוש. מרגיש כאילו כולנו.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י