לפני 10 שנים. 28 במאי 2014 בשעה 12:01
התפוזים תמיד יהיה חרוך בתת המודע שלי. המילים שנאמרו. החורים שנסתמו. כמה תמימות זלפה על החרב שבתמורה רק נכנסה יותר עמוק.
הוא היה שלך עד ששמתי לו סוף. ומשם כבר אין דרך חזרה.
לקחת ממני הכל. ואני לקחתי ממך רק דבר אחד. שהיה יכול להיות הכל.
תאמין או לא. בויתתי טוב. אז כנראה שהחומצה שלך לא כילתה אותי עד הסוף. רק הטילה בי מום.