לפני 10 שנים. 19 בספטמבר 2014 בשעה 19:20
הסביבה התומכת לא בסביבה (כולם מחוץ לעיר). עד שמצאתי סידור לקטנה. אני יורדת לאוטו. עצבים. הכל בי מצטבר וגואה. נכנסת לאוטו ולא מצליחה להתניע.
שוב פעם שכחתי את האור דולק. הלכה הסוללה.
בכי.
לא מבינה על מה בוכה בדיוק אבל לא מצליחה להפסיק.
כל כך הרבה לעשות. כל כך מעט זמן. כולם מחוץ לעיר ואני לבדי.
יוצאת לרחוב לבקש מאנשים עזרה. אף אחד לא רוצה/יכול לעזור.
מרימה טלפון לשרות. בוכה להם בטלפון. נדמה לי שבגלל זה לא חייבו אותי.
מתייישבת באוטו ללמוד על שיגיע השרות. מגיעים די מהר. מתניעה. נוסעת. מגיעה. ממתינה. משלמת. הכל עובר חלק. אוטוטו.
נוסעת משם להביא את הילד מהגן. מגיעים הביתה. יוצאת מהר לעשות סידורים אחרונים.
שלא יהיו אי הבנות-
אני מאוהבת בחיים שלי.