לפני 9 שנים. 18 ביוני 2015 בשעה 11:27
"אני אוהב כמה שזה כואב"
- היתה אמירה בשם השיר.
אני מבין. אני לא מזדהה.
אני כן מזדהה עם הקונטרברסליות שלך. זה שאת כותבת (תוך ליטוף עצמי בשיברי זכוכית) ורוב המגיבים לא ממש מבינים, לעיתים קרובות מנסים להגן עליך מפני עצמך ... (הטיפשים - לא מבינים. את חזקה מאוד - דוקא כשאת נכנעת, מושיטה יד אל הברזל הלוהט... [אם לקחת דימוי מאלתרמן])
אני אוהב את השירה שלך - מפני שהיא נוגעת בי.
היא נוגעת בי באותו מקום בי שיודע
שכניעה היא כח, שלכאב יכולת ריפוי, ושלאיש אין זכות ללמד אותנו שזה "סוטה" או "הרסני". ומה הרע בהרס עצמי ?