לפני 9 שנים. 17 ביולי 2015 בשעה 4:18
יש דברים שנתקעים בגרון. לא לכאן ולא לכאן.
אין לתאר אותי כבדרך כלל, אין לי מצב או מצבים שבהם ניתן להגדיר אותי. הכל נוזלי ומשתנה משניה לשניה. כמו הלחות שבין הרגליים.
היום, הספסלים בפארק בלעו אותי. רחבת המשחקים לעגה לי. לא היה לי אכפת להשרף בשמש ולהפוך לבדל הקורבנות של עצמי.
אני יודעת. אני תמיד יודעת.
#כאילו_יש_לאן_ללכת
#כאילו_יש_על_מי_לסמוך