לפני 9 שנים. 12 באוקטובר 2015 בשעה 21:35
הילד שצעק זאב, צועק שוב. ושוב. ושוב.
אני כבר לא מאמינה לכלום.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
בא לי לצרוח.
בא לי למות.
בא לי לישון.
בא לי למחוק את עצמי.
כי איכשהו אני תמיד הבעיה.
אבל כשזה מגיע לרגע האמת אני מבינה,
שיש לי רק את עצמי.
ובלעדי, אני לא יכולה.
העפתי את כולם מהפיס. את על עדת "המעריצים" שלי.
משפחה וחברים. היו שלום. ואל תבואו לי בחלום.
הסאגה נמשכת.
לא יכול להיות שאני כל כך נוראית.
פשוט לא יכול להיות.
