לפני 8 שנים. 16 במאי 2016 בשעה 3:31
הָיִיתִי כֹּל כָּךְ תְּמִימָה.
נֶהֱנֵיתִי לָבוֹא אֵלֶיךָ וּלְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִים עַל גְּבָרִים אֲחֵרִים. זֶה הָיָה מְמַלֵּא אוֹתְךָ בְּזַעַם וְקִנְאָה וְאֵיכְשֵׁהוּ זֶה הָיָה מִתַּרְגֵּם גַּם לְזִקְפָּה.
הָיִיתָ מִסְתַּכֵּל עָלַי וְרוֹאֶה יַלְדָּה קְטַנָּה וּמוּפְרַעַת. יָדַעְתָּ מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא תּוּכַל אַף פַּעַם לִשְׁלוֹט בְּמָה שֶׁהָלַךְ לִי בֵּין הָרַגְלַיִים. בֶּטַח שֶׁלֹּא בְּמָה שֶׁהָלַךְ לִי בָּרֹאשׁ.
גּוּפְךָ הָיָה גָּדוֹל מֵמַדִּים אֲבָל אַף פַּעַם לֹא הָיִית צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ. הַמַּבָּט שֶׁלְּךָ הָיָה מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לְרַסֵּן אֶת הַסוּסִים הַדּוֹהֲרִים שֶׁבִּי אַפִּילוֹ אִם זֶה רַק לַזְּמָן שֶׁבּוֹ הָיִינוּ בְּיַחַד.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת כְּלוּם.
שׁוּם דָּבָר.
אוּלַי רַק אֶת הַיָּם...אֶת מַטָּע הַתַּפּוּזִים וְאֶת הַמַּשָּׂאִית שֶׁהִסְתִּירָה אוֹתָנוּ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב.
כֹּל כַּמָּה זְמָן הָיִיתָ שׁוֹלֵחַ לִי הוֹדָעָה וְשׁוֹאֵל אִם שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ.
הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ עַל מָסָךְ הַטֶּלֶפוֹן הנַיָּיד הָיָה מֵרַתֵּק אוֹתִי לַמָּקוֹם.
הָיִיתִי עוֹלָה עַל מוֹנִית לְלֹא מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה וְלִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי מַסְפִּיקָה לְמַצְמֵץ כְּבָר הָיִינוּ אַחֲרֵי ג'וֹיְינְט זִיּוּן וּדְמָעוֹת. תָּמִיד הֵן הָיוּ שֶׁלִּי.
עֶרֶב אֶחָד הִכְרַחְתָּ אוֹתִי לָקַחַת אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן הָאָדוֹם שֶׁהֵבֵאתִי בְּחֲזָרָה הַבָּיְתָה. נִסְיוֹנוֹת שֶׁל יַלְדָּה טִיפְּשָׁה וְכֹל כָּךְ מְאוֹהֶבֶת.
אֵיכְשֶׁהוּ הַשְּׁנָתַיִם בֵּינֵינוּ הִרְגִּישׁוּ כְּמוֹ אַרְבַּעַת אֲלָפִים הַצְלָפוֹת עַל גַּב חָשׂוּף, אֲבָל אֲנִי לֹא טוֹבָה בֶּלְחַשֵּׁב זְמָן כֶּסֶף וְסִיכּוּנִים.
תַּגִּיד לִי, מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין בּוֹר בָּאֲדָמָה לְקֶבֶר?
נֶהֱנֵיתִי לָבוֹא אֵלֶיךָ וּלְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִים עַל גְּבָרִים אֲחֵרִים. זֶה הָיָה מְמַלֵּא אוֹתְךָ בְּזַעַם וְקִנְאָה וְאֵיכְשֵׁהוּ זֶה הָיָה מִתַּרְגֵּם גַּם לְזִקְפָּה.
הָיִיתָ מִסְתַּכֵּל עָלַי וְרוֹאֶה יַלְדָּה קְטַנָּה וּמוּפְרַעַת. יָדַעְתָּ מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא תּוּכַל אַף פַּעַם לִשְׁלוֹט בְּמָה שֶׁהָלַךְ לִי בֵּין הָרַגְלַיִים. בֶּטַח שֶׁלֹּא בְּמָה שֶׁהָלַךְ לִי בָּרֹאשׁ.
גּוּפְךָ הָיָה גָּדוֹל מֵמַדִּים אֲבָל אַף פַּעַם לֹא הָיִית צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ. הַמַּבָּט שֶׁלְּךָ הָיָה מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לְרַסֵּן אֶת הַסוּסִים הַדּוֹהֲרִים שֶׁבִּי אַפִּילוֹ אִם זֶה רַק לַזְּמָן שֶׁבּוֹ הָיִינוּ בְּיַחַד.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת כְּלוּם.
שׁוּם דָּבָר.
אוּלַי רַק אֶת הַיָּם...אֶת מַטָּע הַתַּפּוּזִים וְאֶת הַמַּשָּׂאִית שֶׁהִסְתִּירָה אוֹתָנוּ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב.
כֹּל כַּמָּה זְמָן הָיִיתָ שׁוֹלֵחַ לִי הוֹדָעָה וְשׁוֹאֵל אִם שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ.
הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ עַל מָסָךְ הַטֶּלֶפוֹן הנַיָּיד הָיָה מֵרַתֵּק אוֹתִי לַמָּקוֹם.
הָיִיתִי עוֹלָה עַל מוֹנִית לְלֹא מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה וְלִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי מַסְפִּיקָה לְמַצְמֵץ כְּבָר הָיִינוּ אַחֲרֵי ג'וֹיְינְט זִיּוּן וּדְמָעוֹת. תָּמִיד הֵן הָיוּ שֶׁלִּי.
עֶרֶב אֶחָד הִכְרַחְתָּ אוֹתִי לָקַחַת אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן הָאָדוֹם שֶׁהֵבֵאתִי בְּחֲזָרָה הַבָּיְתָה. נִסְיוֹנוֹת שֶׁל יַלְדָּה טִיפְּשָׁה וְכֹל כָּךְ מְאוֹהֶבֶת.
אֵיכְשֶׁהוּ הַשְּׁנָתַיִם בֵּינֵינוּ הִרְגִּישׁוּ כְּמוֹ אַרְבַּעַת אֲלָפִים הַצְלָפוֹת עַל גַּב חָשׂוּף, אֲבָל אֲנִי לֹא טוֹבָה בֶּלְחַשֵּׁב זְמָן כֶּסֶף וְסִיכּוּנִים.
תַּגִּיד לִי, מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין בּוֹר בָּאֲדָמָה לְקֶבֶר?