אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני 7 שנים. 7 באוגוסט 2016 בשעה 3:43

כמה אני נוטה לחייך עד שהפסקתי למרוח את השפתון.

הייתי מורחת אותו באובססיביות מיליון פעם ביום ולפני כמה ימים החלטתי להפסיק. 

השפתיים יבשות וסדוקות ולעזאזל עם החיוכים. מי היה מאמין שאני עדיין מחייכת ועוד כל כך הרבה. תודה לדם על השפתיים שמזכיר לי שאני עדיין  מחייכת. ואז מחייכת שוב פעם כמו מפגרת. אפילו שכואב לי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י