התעוררתי מעוכה. כל הגוף כואב, כאב ראש מטורף. באופן לא ברור הצלחתי להביא את הילדה למסיבת יום ההולדת. תכננתי להשאר עד סוף המסיבה לקשקש עם ההורים אבל אז אמא אחת שאלה אם בא לי לשתות קפה בבית קפה לא רחוק מהמקום. הלכנו לשתות קפה. בדרך חזרה אנחנו עוברות ברחוב מסויים ואני נזכרת בך ובכל הפעמים שהייתי מגיעה אליך להזדיין ופתאום משום מקום אני רואה אותך מחוץ לבניין. זָקָן כמו של משה במעמד הר סיני, קוקו פרוע על הראש מחזיק ברצועה של כלב קטן. לא הספקת לראות אותי לפני שנכנסת לבניין. מה הפאקינג סיכויים שזה יקרה??? שאני אעבור שם בדיוק בשניה שאתה נכנס לבניין אחשוב עליך ואשים לב אליך?
אמרתי לאמא שאיתי, הנה מישהו שהייתי מזדיינת איתו פעם ומייד הוצאתי את הנייד לשלוח לו הודעה. תסגרי את הלסת הביקורתית חברה. את גם היית שולחת לו הודעה אם היית מזדיינת איתו. גם אם זה היה לפני עשר שנים.
הוא כמובן לא שמר את המספר שלי (למה שישמור, בהס"כ השתמשנו אחד בשני) ויכולתי להשתשע איתו קצת. זרקתי לו כל מיני פרטים מזהים (כמה מעצבן זה לדבר עם מישהו שיודע מי אתה ויודע פרטים עליך אבל אתה לא יודעים במי מדובר?), מכל מקום בסופו של דבר נמאס לו והוא ביקש שאשלח תמונה. שלחתי תמונה של העין שלי. הוא ידע במי מדובר בניחוש הראשון.
#בןשלזונהאנירוצהלהזדייןאיתך
#תודהעלהשיחההמחרמנת
#התזמוןשלךמושלם