מי שקורא אותי יכול להבין שעובר עלי משהו בזמן האחרון (יותר ממה שעובר עלי ברגיל).
היום התעוררתי מרוסקת. אתמול היה לילה טעון רגשית ופיזית. הרגשתי כאילו דפקו לי מכות רצח (לא לדאוג, לא דפקו לי מכות רצח). בקושי קמתי. בקושי ארגנתי את הילדים. איחרנו לבית הספר ולגן בשעה וחצי. מכירים את ההרגשה שהכל בראש שלכם פשוט כמו אחרי פצצת אטום ולא בא לכם להתעסק עם הנזקים? אז לפני שיצאתי מהבית החלטתי לעשות פירסינג. בכוס. ויהי מה. הייתי חייבת להסיח את הדעת מהירושימה. חייבת. שיכאב בכוס ולא בלב.
פזרתי את הילדים ונכנסתי לגוגל. מה המקום הכי טוב לעשות בו פירסינג. הסתכלתי על המקום עם הדירוג הכי גבוה נכנסתי לרכב, התנעתי ונסעתי. הגעתי למקום בעשר וחצי והם רק פותחים בשתיים עשרה. העברתי את הזמן בשיחת טלפון עם חבר. יצאתי עשיתי סיבוב. נכנסתי לבית קפה, שתיתי תה. מסתכלת על השעון סופרת את הדקות. לא באמת חושבת על זה או על ההשלכות של זה. בהכחשה טוטאלית. אבל יודעת לחלוטין שאני הולכת לעשות את זה. אני תוהה אם אגיע ראשונה אם הם יוכלו לקבל אותי בלי תור. כאילו מי עושה walk in לדברים כאלה? מסתבר שאני. בהחלטה של רגע. אני מסתכלת על השעון. הדקות מתמעטות. אני יוצאת מבית הקפה חוצה את הכביש אל מכון הקעקועים והפירסינגים. הלב שלי פועם כל כך מהר. אני פותחת את הדלת. נכנסת. הבחורה שבקבלה מדברת בפון. לוקח לי כמה דקות להבין איפה אני. היא מסיימת את השיחה ומתפנה אלי.
כן איך אני יכולה לעזור לך? - אני....אמממ....מעוניינת לעשות פירסינג.
אוקי מצויין, איפה חשבת לעשות את הפירסינג? - אני....אמממממ....את יודעת. שם. למטה. (אדומה כמו עגבניה מסמיקה כמו בתולה לפני קיום יחסי מין. רוצה שהאדמה תבלע אותי ויפה שעה אחת קודם).
את מתכוונת לכך שאת רוצה לעשות פירסינג בכוס? (לא יכלת לצעוק את יותר בקול רם?)
- אני מתה מבושה. עונה לה בשקט. כן. פירסינג בכוס.
אוקי אני אקרא לבחור שיבוא להסביר לך במה מדובר.
מגיע הבחור, אני בינתיים שניה מהתקף לב. נשימות רדודות, חום הגוף עולה, אני מזיעה בכל מקום אפשרי. פאקינג שיט.
הוא מתחיל לדבר בקולי קולות, ככה שכ ו ל ם שומעים. אני אומרת לו באלה המילים, שאני מרגישה כמו בת עשרה שהגיעה לבית המרקחת לקנות קונדומים והרוקח מדבר איתי על זה בקול רם וכולם שומעים.
אמרתי לו שאני מובכת מאוד. לחוצה מאוד. הוא הוריד את הטון.
בחרתי פירסינג. חתמתי על הניירת. נכנסנו לחדר. אני עדיין לא מבינה מה הולך לקרות. הוא מדבר איתי ומסביר לי דברים. מה יעשה לפני איך יעשה ואיך לטפל בזה אחרי זה. מסתכל עלי ושואל אותי אם הבנתי. אני עונה לו שלא שמעתי שום דבר ממה שהוא אמר. אני לא שם.
מפה לשם הוא מבקש שאוריד את החלק התחתון ואעלה על השולחן.
אני מתפשטת, עולה על השולחן ומפשקת את הרגליים שלי כמו שהוא ביקש. רק אתמול עשיתי שעווה כל האזור נא ואדום. אתמול בערב גם הזדיינתי. זה החמיר את המצב.
הוא מתקרב אלי עם הכפפות הכחולות על הידיים ואומר לי שהוא הולך לבדוק את האיזור. זה מחרמן אותי כל כך. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. מתה מפחד ומתחרמנת בו זמנית. הוא אומר לי שהוא הולך לחטא את האיזור מסביב ומתחיל להעביר פד רטוב על כל הכוס. אני כבר לא יודעת מה קורה איתי. אני לא יודעת איך קוראים לי, איפה אני ומה הולך לקרות. אני בוהה בתקרה. הוא אומר לי שהוא הולך לסמן את המקום שהוא הולך לחורר. אני קופצת. זה כואב. הוא סימן את האיזור עם קיסם. אם זה כל כך כואב עם קיסם מה יהיה כשתחורר? אמא. אמא. אמא!!!!!!! להפסיק? לברוח?
בינתיים הוא מנחה אותי לנשום נשימות עמוקות. אני מנסה. מנסה כל כך. אני מבקשת שיאמר לי לפני שהוא מתחיל. הוא מבקש ממני לקחת נשימה עמוקה ואני יודעת שהנה, אוטוטו, הנה זה בא. הכאב מפלח, המחט חודרת את העור. אני מנבלת את הפה. כל כך כואב לי. פ א ק. זה לא אמיתי. הכאב נמשך שלוש שניות אם לא פחות. זה מאחוריי. אני לא מאמינה! לא מאמינה שעשיתי את זה. יש לי פאקינג פירסינג בכוס? הוא שם לי קומפרסים קרים על האיזור. אני באופוריה. הוא ממשיך לדבר. אני לא מקשיבה לכלום. אחרי שסיימנו עם הקומרפסים ביקשתי ממנו שיקח תמונה. צילם כמה תמונות. קמתי. התלבשתי. שילמתי. נתתי לו טיפ ענק. הוא היה מצויין. מצויין ממש. נכנסתי לרכב. אני לא מאמינה שיש לי פאקינג פירסינג בכוס. אשכרה הלכתי ועשיתי. ללא מחשבה. ללא תכנון. ספונטני לגמרי. מטורף. פסיכי. מגניב. #פאק
