לא יצא לנו לדבר הרבה לפני שנפגשנו. יאללה. מה יש לי להפסיד?
רציתי להפגש בבית קפה. לא רוצה להתאפר. להתגנדר. לנעול עקבים.
הוא התעקש שנצא לאכול. ארוחת ערב. אלכוהול. בסדר.
הוא נראה חמוד לאללה. ניקח סיכון?
אני רואה אותו מהמונית. שווה יריקה. דומה לתמונות. יוצאת מהמונית. קולטת מבטא. בסדר. מבטא צרפתי. עובר. הוא דווקא חמוד. עולים לבר. מזמינים צדפות. יין. נו באמת מי הולך לגמור בקבוק. שעה אחרי, היין נגמר. אוכלים עוד. שותים עוד. יוצאים לעשן. יש כימיה. והוא כזה ג׳נטלמן. אני אוהבת גברים שמודעים לנוכחות של עצמם. לא כופים. אפילו לא ברמז. עוד יין. עוד סיגריות. קינוח. שואל אותי, ״מה עכשיו?״. אני מסיע אותך הביתה או אלי?
אליך כמובן. מגיעים אליו. עושה לי סיור בבית.
פסנתר. אני קצת שיכורה. יאללה, נשוויץ. מתיישבת ליד הפסנתר ומתחילה לנגן. קיבינימט. אני מפספסת כמעט כל תו. ועדיין, מסיימת את Für Elise ותודה לבטהובן שהביאני עד הלום. קמה בגבורה מהפסנתר. מותר לי. אף פעם לא למדתי לנגן. הכל אילתורים. כמו החיים.
כל השאר. היסטוריה?
לא התרשמתי. בלשון המעטה. כישורים? טעונים שיפור. גמרתי? כן. כמובן שגמרתי. אני תמיד גומרת.
The highlight of the night
כשהוא קלט אותי אחרי הסקס הלא מדהים בעליל. כשעמדנו במטבח ודיברנו על אלוהים יודע מה. והוא פשוט בא קרוב קרוב וחיבק. ככה. בלי סיבה.
עוד אחד לאוסף.
נו.
