לפני 7 שנים. 25 ביוני 2017 בשעה 20:53
התאפרתי. התגנדרתי. ארגנתי את הכל למסיבת יום ההולדת של הבן.
משום מקום, באמצע מסיבת יום ההולדת האדמה החלה להסדק ולפני שהבנתי מה קורה לא היה מילימטר יציב לעמוד עליו. צעקות. קללות. הוא עזב בלי לומר שלום לילד.
אני נותרתי עומדת במקום. מפל דמעות וחוסר הבנה. שוב. שוב אני לא מבינה על מה.
שוב הכל גואה. מציף. מציק. חונק. רק שהפעם האצבעות נשארות עמוק בגרון. הפעם האלימות אינה לשם הנאה.
מבלי לצאת בהצהרות דרמטיות. משהו בתוכי זז. ואני הולכת בעקבות הסדק הזה, קטן ככל שיהיה לאן שיוביל. אולי למוות. אולי לחיים חדשים.
#אמאלה
