לפני 6 שנים. 29 ביולי 2017 בשעה 14:52
אני די טובה בלקלוט רמזים.
שפת גוף. האינטונציה בקול.
זה די ברור ואני אף פעם לא מפספסת.
קורה שאני מתעלמת. מסרבת להתיישר בקו אחד עם המציאות.
גם לתחנונים ואסרטיביות יש זמן ומקום. וכשאני נדרשת להם אני מבצעת.
אבל כשאני יודעת בוודאות שבצד בשני אין ולא תהיה היענות ואני עדיין מנסה. ובכן, זה עלוב בכמה רמות.
אומרת לעצמי. די. מספיק. זהו. וממשיכה.
אז די! מספיק! וזהו!!
(זה בגלל שאני מתלהבת ממך בן של זונה. לא כל יום את פוגשת ״בית״).
