לפני 7 שנים. 25 באוגוסט 2017 בשעה 4:23
משהו מתחכם לכתוב. גם לא שורות שנונות או סיפורים מתיימרים. אני פשוט עצובה. משהו במרכז שלי זועק אותך. ואין שום הגיון.
כל הכשפים. המילים. התירוצים. לא משנים את העובדה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי מהשניה שדיברנו. אוטוטו סוגרת שבוע בלי שום סימן ממך. ואני כל כך מתגעגעת לקול שלך. ואני יודעת שאני בונה מגדלים בראש. אבל זה כל מה שיש לי. יש דברים שקשה מאוד לזייף. אני לא מאמינה שזייפת. פשוט הלכת. בלי לומר מילה. ואני לא יכולה שלא לתהות.
באחת הפעמים האחרונות שדיברנו, אמרתי לך, שאם תעלם -אעלם גם אני. משמע - לא אחפש אותך. בטח שלא אציק.
אז אין לי מושג למה.
אני יכולה פשוט להרים טלפון. לשלוח מייל. פאק- להגיע לעבודה שלך.
אבל לא. הבטחתי. ואני מקיימת.
