לפני 8 שנים. יום שישי, 3 בנובמבר 2017 בשעה 2:50
פתאום יצאתי מהטייס האוטומטי. עכשיו אני רק מסתכלת על עצמי מהצד.
מי אמר שידיעה אינה פוטרת?
אה. אני. אני אמרתי.
ושום דבר לא מתעכל.
בעיקר מה שהפכתי להיות.
אני חושבת שאני יכולה יותר טוב מזה.
ובינתיים. הלכתי למות באיזו פינה.
חייבת לתת לגוף שלי מנוח. הוא כל היום טעון. קפוץ. על אוטומט. מאפרה.
מצחיק אותי המשפט, בור ללא תחתית.
אני לא בור. אני חור שחור. יותר טוב?
לבינתיים.