לפני 6 שנים. 25 בנובמבר 2017 בשעה 4:47
את החולצות המכופתרות שלך לערמה. נזכרת איך הייתי עומדת במטבח כשהילדים היו ממש קטנים. הם ישנו שנ"צ ואני טרחתי וגיהצתי את החולצות שלך. זה לא היה מזמן אבל זה מרגיש כאילו אלה היו חיים של מישהו אחר. לעשות משהו. לעשות משהו בשביל מישהו. אפילו שזה כמעט אף פעם לא זכה להכרה. לא חושבת שאפשר לזייף. מילאתי את התפקיד שלי כרעיה. מא' עד ת'. ישבתי בבית וגידלתי את הילדים, בישלתי, ניקיתי, גיהצתי. אלוהים. היום זה נראה לי אבסורדי. החלום ושברו. להתראות חיים ישנים. ביי ביי.
(רעיונות למשהו שאפשר לעשות עם קרש גיהוץ ושני מגהצים?)
