והיא.....
מאוד שיפוטית.
יאמר לזכותה שהפחד הכי גדול שלה הוא שבעלה יבגוד בה. שהם יתגרשו.
סה"כ חשש נורמלי בהתחשב בעולם בו אנו חיים.
כשסיפרתי לה שאני מתראה עם גבר נשוי קיבלתי צינור מים קרים לפנים.
איך את יכולה לעשות את זה היא שואלת אותי. אני? איך אני יכולה לעשות מה? אני לא נשואה.
אם כבר השאלה צריכה להיות מופנית לצד שנמצא בהתחייבות. לא?
אבל את יודעת שהוא נשוי ואת בוחרת להיות חלק מזה וכיוצא מזה את אשמה לא פחות.
הפינג פונג הרלוונטי לנושא - אני בתשובה, אם לא איתי אז עם מישהי אחרת. מה זה משנה?
משנה, כי את יודעת ועדיין....
עוד לפני שהייתי נשואה לא היו לי בעיות מוסר לגבי גברים נשואים. אז אולי הרגשי קצת אשמה. אבל ממש קצת. אחרי שחוויתי נישואים אני מסתכלת על דברים אחרת.
בכלל, לנשים יש את הקטע הזה שהן מאשימות נשים אחרות כשמדובר ברומן עם גבר נשוי. למה שהגבר הנשוי יהיה אשם? חלילה. גברים הם עם מפגר שבהעדר פיתוי לא היו מתדרדרים לבגידה.
קל יותר לגלגל את האשמה על האישה האחרת מאשר לקחת אחריות על מערכת היחסים. קל יותר להאשים אישה אחרת מאשר להסתכל למציאות בעיניים (תהיה אשר תהיה).
הולכות לאכול. אני רואה את בעל המקום מרחוק ואומרת שהוא ממש חמוד. התגובה הראשונה שלה, "הוא נשוי עם שלושה ילדים" בבוז מכוון. כאילו אני עוד שניה קופצת עליו. ובינתיים מחכה שהוא יגש לשולחן שלנו ומתחילה במסכת פלירטוט מקצועית. אם אפשר היה לתגרם את המבט בעיניה למילה אחת - רעב. רעב בלתי נשלט לתשומת לב גברית.
שלא לדבר על הפעם ההיא שאני והיא יצאנו לשתות והגיע הדייט שלי מטינדר (שאותו פגשתי לראשונה, כן?), והיא במקום להתחפף כמו שתכננו ישבה שם שעות וזיינה לו את השכל כאילו הם בדייט.
חמודה. תתקדמי.
אמריקן ביוטי אמרו את זה לפני. הפוסל במומו פוסל?
#כלבתה
