לפני 8 שנים. יום שישי, 2 במרץ 2018 בשעה 18:01
כואב. קפוץ. לא ישנה כבר שבוע. מהשניה שאני פוקחת עיניים אני על מצב go go go הכל נערם. דברים נשכחים. נעשים בחצי עשיה וכלום רצון. את מי אני אוהבת? עם מי אני מזדיינת? ועל מה אני מוותרת כשאני חושבת על חזרה ממי שברחתי ממנו כל עוד נפשי בי?
כבר בקפה מספר שלוש. עוד עוד עוד. עוד. עוד. עוד.
פתאום קלטתי כמה אצבעות הרגלים שלי חמודות ללא לק. ככה נקי. ככה פשוט.
מקליטה את החיים על דיסק קשיח. שבעצם עשוי מעיסה ספוגית. שום דבר הרי אינו אמיתי. אף אחד לא באמת קיים.