לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 3:16
שאני רואה את עצמי סופדת לך.
החזיון הזה ברור כשמש וחוזר על עצמו בלופ.
הכל הרי הכל כולל הכל הלך בכיוון אחד. הסתובבת כמו רוח רפאים בעולם. לבד. לבד. לבד.
והנה לפני כמה שבועות היית כל כך קרוב. הייתי כל כך קרובה. אבל הגעתי אליך בזמן.
האומנם? הרי מי שאינו רוצה לחיות עושה הכל במודע או שלא במודע להגיע אל המטרה.
אולי לא רצית שיצילו אותך.
אחרי השיחה האחרונה אני יודעת בוודאות שהיית מעדיף שלא.
אני לא יכולה לשאת את המחשבה.
מה הפלא שאני בקושי מתפקדת?
אני מתה מפחד.
בבקשה אל תמות.