סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני 6 שנים. 15 באוקטובר 2018 בשעה 15:40

אני נמשכת אליהם, ליפים למצליחים לחכמים בצורה בלתי מתפשרת. לאלה שמפילים פצצות על בתים של אנשים מבלי להניד עפעף, לאלה שעומדים בראש הפירדמיה - תמיד. לאלה שלא רואים שום דבר ואף אחד ממטר חוץ מהמטרה מול העיניים. לאלה שמזיינים אותך יותר טוב מהפורנו אבל לא מפסיקים לזיין אותך בכל צורה ואופן אפשריים גם כשהזין שלהם כבר לא תחוב בך. 

עם כל מה שהם יכולים (והם חושבים שהם כל יכול) יש דברים שהם פשוט לא יודעים איך. 

כי אי אפשר גם וגם. אי אפשר להרוג אנשים ולהיות אמפטי. אי אפשר להתקדם לראש הפירמידה מבלי לדרוך על ראשים בדרך. אי אפשר להיות אטום ולדעת לאוורר לשחרר ופשוט להיות. 

אני רוצה ללמוד לשחק עם בובות אחרות. 

אפשרי? 

גבר גבר עדין​(שולט) - האחרים ייראו לך בובות סמרטוטים
לפני 6 שנים
גבר סנדוויץ​(אחר) - תחפשי את מי שלא בפירמידה
לפני 6 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - אני לא בטוחה שמסכימה איתך.
לעיתים, לא ניתן להגיע לראש הפירמידה, ללא הבנה ביחסי אנוש, ללא אינטליגנציה ריגשית.
מה שתיארת מדבר על מסגרות מאוד ספציפיות, וגם שם, בסופו של יום- מנהלים עוסקים בבני אדם, בחומר רך אנושי.

לא בטוח שאני מסכימה.

אם זאת,
אני קוראת כאן כאב שלך.
וזה ניכר בכתיבתך שהוא אמיתי בך, ושריר וקיים.
ולכן שולחת לך חיבוק חם ומאחלת לך ימים חמים וטובים יותר.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י