לפני 6 שנים. 3 בנובמבר 2018 בשעה 2:37
לומר לא.
לא מסוגלת.
לא כשצריך.
גם כשהבטן שלי מתכווצת באלימות.
גם כשזה מסכן לי את החיים.
היום בטיפול היא שאלה אותי שוב ושוב, הייתי כל כך מפוזרת ועייפה בהייתי בקיר ומלמלתי ״אני לא יודעת״.
אני באמת לא יודעת.
אני כל כך רוצה לדעת כאילו שאם אני אדע אוכל סוף סוף לשבת ולנוח. אבל כמו הכל בחיים ההפוגה תמיד זמנית והפטיש תמיד נוחת. פירורים מתחילים להופיע על הרצפה.
הציפורניים מתארכות. ואני שם. במערבל.
מחכה שמישהו ירק אותי מפיו.
אלוהים כמה אני צמאה.