לפני 6 שנים. 11 בנובמבר 2018 בשעה 15:55
ימים שבהחלט הרגישו כמו נצח.
נתת לי ״ספייס״ עאלק ובעודי מתרגלת לאבק המתגלגל על הרצפה בזמן שהדלתות נפתחות ונסגרות ואין איש עובר דרכן (שימו לב למילה איש), ידעתי שיום אחד תשוב.
אכן, נכנסת בדלת. אבא שמנמן גבוה עם חגורת נשק.
אני מרגישה טיפשה כי החינוך שלך באמת עבד.
היום הנעתי את האגן קדימה ואחורה במיטה, פשקתי את הרגליים ושפשפתי את הכפתור עד שהוא נצץ. חשבתי עליך. גמרתי בערך שבע מאות פעמים.
תודה.
ועכשיו בגלל שאני לא יודעת לומר לך לא, בגלל שאני מקפצת כמו כלבה טיפשה שלא ראתה את הבעלים שלה מיליון שנה, נמשיך במשחק המפגר שלנו שבו אני לא רוצה יותר אבל לא יודעת איך לומר לא ואתה, מנסה כל טריק אפשרי שיש לך בשרוול כדי להכנס לי לכוס.
לפחות עכשיו יש לי הסחה מעצמי.
חבל, הייתי קרובה (לעצמי).
ביי