האגוזים ואגם הברבורים.
אין זה עושה לי לגמור לשבת בשורה הראשונה להתענג על המוזיקה על התנועה על המשמעת הדיוק והיופי בינהם.
פעם אחרונה שהייתי באגם הברבורים החלטתי שהגיע הזמן לראות את הקלאסיקה על סמים. ככה בשביל השדרוג. אז התחלתי בארוחת ערב עם כמה כוסות יין ולקינוח כדור.
כשהתחיל הבלט לא יכולתי לסתום את הפה והראש כל שניה נע לכיוון השעון. משהו לא הסתדר לי. הזמן לא זז.
באתנחתא בין החלק הראשון לשני זה לא הרגיש לי כמו שחשבתי שזה צריך להרגיש אז עוד קצת יין ועוד כדור - איפה הסטלה המזדיינת?
חוזרים לאולם, הם מתחילים לרקוד אני מסתכלת ולא מבינה מה לעזאזל קורה על הבמה. מי האנשים האלה שמקפצים כמו מפגרים ולמה הם ביזבזו את כל החיים שלהם באימונים מפרכים. מי הפך אותם לליצני החצר שצריכים לבדר את שארית החנוטים הסנובים שחושבים את עצמם למשהו חצי תרבותי כי הם באו לצפות בליצני החצר.
אז להינות - לא נהניתי.
אבל יש דברים שאפשר לראות ולהבין רק על סמים.
(בכתוב לעיל אין לעודד שימוש בסמים או אהבה לבלט).
סיום חפירה.