לפני 5 שנים. 3 בינואר 2019 בשעה 5:14
האחרונים אני מרגישה כאילו אני נוסעת לאנשהו ברכבת. הנסיעה מהירה מתכת קרה חורכת ביעף בין עצים מרחבים ושמים נמוכים.
הראש מדי פעם מציץ מבעד לחלון.
הכל בתנועה ואז רגע של התבוננות. כאילו מישהו לחץ pause בשלט.
יש תחושה כזו שהכל מתפורר.
שאני מתעוררת כל יום לסיוט שלעולם לא יגמר.
ההתנגדות שלי לעצמי מדהימה אותי כל פעם מחדש. דווקא כשהכל מסודר במגירות ויש תוכנית ולעזאזל יש הכל, אני חותכת לעצמי את הראש וזורקת אותו לכלבים רק בשביל לשחק שוב במשחק - כמה זמן יקח לי למצא אותו הפעם?
אני לא מרגישה את עצמי.
בכלל.
ובזמן האחרון עולים בי כל מיני זכרונות או חלקי זכרונות ואני מרגישה שיש משהו שאני לא מצליחה לזכור ושזה מאוד חשוב.
מאוד חשוב.