לאחרונה אני מרגישה כאילו (מתחילת השנה ליתר דיוק) אני בתוך בסיר ומשהו מערבב אותי לכאן ולכאן. בהתחלה זה ממש מעצבן אבל עם כל ערבוב אני מגלה דברים חדשים.
בקיצור ארוחת שבת אצל אמאבא, שלא כהרגלי אני שואלת את אבא מה שלומו ומכאן הערב מתחיל להתפתח.
ערבוב. ועוד ערבוב. ואז אפילו היה mic drop.
איכשהו התחלנו לדבר על איך החיים נראו בקומוניסטה והערבובים התחילו להרגיש קשים.
זוכרים את הסיוט שלי? אותו אחד שחוזר על עצמו מגיל 12. תעלומה. לא ברור למה בדיוק אותו סיוט חוזר על עצמו שוב ושוב.
אז קודם כל, תודה לתת המודע.
שנית, תודה לגוף.
מקום שלישי אבל בעיני הכי חשוב - תודה לסקרנות הבלתי נלאית.
בקיצור - פענחתי.
עכשיו, אתם מכירים את זה שעולה בכם שאלה? ונורא בא לכם למצא את התשובה. לפעמים זה קורה די מהר. לעיתים זה נגרר במשך שנים. אז מגיל 12 - שנים. רציתי לדעת.
הדבר הראשון שאני שואלת את עצמי במעמד הידיעה - זה איך זה עוזר לי לדעת? למשוך קו מנקודה א׳ לנקודה ב׳. פאק, אפילו קיבלתי תמליל לסצינה שהניעה (וכמובן עדיין) אותי.
אני מרשה לעצמי לתהות בעניין שהרי הגילוי טרי ואני מרגישה די בשוק שזה בכלל קרה (הגילוי).
אני מניחה שהעיבוד המסקנות והישומים יגיעו עם הזמן.
יה אללה, קומוניסטה, איזה מקום הזוי.
