כל שנה באפריל שזה חודש יום ההולדת שלי, בציפיה לא ציפיה לאביב וליום ההולדת אני נהיית חולה. כל השנה לא הייתי חולה. החודש פעמיים. אני מוצאת את זה סמלי מאוד. כ ל פאקינג שנה באפריל אני במצב מוות מתקדם.
מה שם קרה שם בימים שקדמו לי?
זוכרת שתהיתי כמה פעמים החודש על העובדה שבתור ילדה תמיד הייתי חולה. כ ל הזמן.
ליתר דיוק חשבתי על זה כשהבן שלי שהיה במצב מאוד קשה רגשית חלה נורא. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, זו הרמה הרגשית שבה אני הייתי נתונה - כל הזמן. אז מה הפלא?
אמא באה לעזור לי (צדיקה) מסתכלת עלי ואומרת לי, תראי כמה את חולה. זה בגלל שיצאת אתמול בעוד את חולה.
אוח כמה התגעגעתי לזה. לזה שבמשפחה שלי הכל כולל הכל גם המחלות הן תמיד איכשהו באשמתי.
אני מתקשה להיות בחברת אמא שלי.
לעתים די קרובות בא לי לשבור לה את הראש.
זו המציאות. ככה מרגיש.
פתאום אני רואה אותה באור אחר ממה שציירתי אותה עד עכשיו.
כמה היא מקשה וכמה היא מתעקשת וכמה היא פשוט לא מחוברת למציאות.
אני מתקשה לאהוב אותה.
בקיצור, עוד מעט יום הולדת 😁
