הלכתי לארוחת ערב עם השמן ואחרי שסיימנו הוא שאל אם בא לי ללכת איתו לפגישה.
שאלתי אותו איך אפשר (שהרי אני לא מהמרת כפייתית אז מה הקשר) והוא ענה שמותר להביא חברים לפגישה בתור תומכים. אז באתי.
בדיעבד זו הייתה הפגישה שגרמה לי ללכת לפגישות אחרות אליהן יותר השתייכתי אבל לא על זה רציתי לכתוב.
הילדים שלי ושל השמן באותו בית הספר, ובפגישה עצמה הגיע עוד אבא מבית הספר ובדיוק זה היה התור שלו לדבר על עצמו.
מפה לשם משם לפה, אני לא יודעת אם הוא מזהה אותי כל פעם שהוא רואה אותי בבית הספר בזמן האיסוף. ואם הוא מזהה אותי מה הוא חושב?
הפגישות האלה אמורות להיות אנונימיות ושמירה על אנונימיות היא קוד כבוד של המשתתפים.
אבל מה קורה כשאתה מזהה אנשים שאתה מכיר?
אישית, בגלל זה הפסקתי ללכת לפגישות.
טוב לא רק בגלל זה אבל גם.
לראות מישהו יום יום אחרי שהוא שמע אותך מתוודה על כל הדברים הדפוקים שעשית ואולי עדיין עושה.....אני לא מאמינה באנשים ששומרים על קוד כבוד או שומרים סודות. עובדה השמן טרח לספר לי את כל הפרטים עליו.
וסתם בתור side note, הבן אדם מהמם ברמות אחרות ודפוק בדיוק ברמות שאני מתחברת אליהן. ארצה. ארצה.
הב הב.
לא. לא. לא.
לא.
