הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרַי?
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?
הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
ואז המורה לספרות ביקשה מאיתנו לתת פרוש לשיר של ביאליק.
הרמתי את היד ושאלתי אותה, איך אנחנו אמורים לתת פירוש לשיר מבלי לדעת דבר על ביאליק?
מה זאת אומרת? תקראי את השיר ותני פירוש.
אם את רוצה פירוש של ילדה בת 16 הפירוש שתקבלי יהיה פירוש מילולי (מה המילים אומרות ולא המשמעות מאחוריהן) המשליך מעולמה הלא מפותח, פירוש רדוד ומתיימר.
המורה, תני לי לקרא קצת על החיים של חיים נחמן ביאליק, להבין את ההסטוריה שלו איפה הוא נולד איפה הוא חי ומי לא התיחס אליו בכלל כשהוא היה צריך ואז אחזור אליך עם פירוש יותר מדוייק לשיר.
אין צורך.
האנשים הכי טובים תמיד מתים ממחלות מחרידות בסבל ויסורים.
הם מתים כי הם טובים מדי. תמיד. לכולם. לעיתים מאוד רחוקות לעצמם אם בכלל.
אנחנו סופדים אותם בסיפורים על טוב ליבם והתמסרותם - הרי הם הצליחו בחייהם.
הצליחו לדאוג לכולם חוץ מלעצמם.
להקרבה אין מזבח כי הקורבנות תמיד הולכים במסדרונות צדדים.
מוחאים להם כפיים בעוד האצבעות שלהם מִתְחַכְּכִים כנגד אותה אבן "תומכת" עד אבדן הטביעה בכריות האצבעות.
וכשאדם מאבד את טביעת אצבעותיו אין יותר מעגלים שיחזירו אותו לעצמו.
אז תפסיקו למחא כפיים לאנשים טובים, תפסיקו לספוד להם בחרב שלפני שניה הוצאתם מליבם.
אני לא יודעת מה באתי לומר.
רק שגיליתי שהסיבה שאני תמיד מרגישה נבגדת על ידי האנשים הכי קרובים אלי היא בגלל שאני כל החיים בוגדת בעצמי. בשיטתיות.
הלכתי לרוץ. ביי
