דברים קורים.
ואני מסתכלת על עצמי ואומרת - וואלה אני רק בת 35. אין לי מושג למה חשבתי שאני גדולה.
זאת אומרת אני גדולה ויש לי אחריות אבל אני בסה"כ בת 35. ולא משנה כמה אני רוצה - בגיל 35 יודעים מה שבגיל 35 יודעים. במקרה הטוב יותר ממה שידענו בגיל 25 במקרה הרע אנחנו תקועים איפשהו מאחורה. אני לגמרי יודעת יותר משידעתי בגיל 25. ניצחתי.
נכון אני מרגישה זקיינה שהרי כבר התחתנתי והתגרשתי והבן שלי עוד שניה יותר גבוה ממני. עברו מים בנהר. עברו הרבה חוויות משמעותיות שעיצבו ושינו אותי. ועדיין, יש לי כל כך הרבה ללמוד.
אני לא באמת מרשה לעצמי את המקום הזה. הרי אצלי הכל אמור להיות כבר. ואני באיחור. אבל שכחתי שיש דברים שאני עושה הפוך ואפילו מאוחר.
אין לי פרופורציות.
ההשוואות שלי תמיד שליליות על חשבוני.
אני אבן על הראש של עצמי. כמה כבד.
אבל יש לי רעיונות. תמיד יש לי רעיונות. אבל הרעיונות האלה לא רק מפחידים אותי הם גם מסקרנים אותי ויש איזה חבל בלתי נראה שמושך אותי אליהם. זה לא מה שאני אמורה לעשות. בכלל בכלל. אין לי מושג אם אני מסוגלת או שוב, מה זה באמת טומן בחובו. ועדיין. יש לי רעיונות.
ובנושא אחר - תת המודע שלי בהיפר מטורף אני לא מצליחה לישון. או לחילופין אני ישנה כי אני חולמת אבל החלומות - אני מתעוררת עייפה כאילו חזרתי מביקור ביקום מקביל.
כזה.