לפני 5 שנים. 21 ביולי 2019 בשעה 19:34
אתמול היה יום ספונטני. נסעתי אליך מבלי שהזמנת. ישבתי ובכיתי מבלי שתכננתי. לקחתי אותך אלי הביתה. ובלילה כשהתכרבלתי לתוך הכפית בדמותך משהו ניסה לפקוע את התחתונים מאחורה. פליאה ומבוכה השתלטו עלי.
כי פתאום זה אתה במיטה שלי ולא הוא. ויש לכם קצב שונה.
איזה מוזר זה לחזור למשהו שידעת בצורה כל כך טוטאלית.
ידעתי שיש לי קונדומים אבל העדפתי לומר שאין לי.
ככה זה כשאת חושבת שאת רוצה משהו ואז מבינה שאת בכלל לא מוכנה לזה.
ופתאום אני מתגעגעת לחמוריקו. לא באמת. איכשהו הוא הפך למוכר ואתה לזר.
מוזר מה שזמן עושה בין אנשים. בכל מתכונת.
אני חייבת לישון. שוב פעם תקף אותי התקף סחרחורת.
הכל מסתובב.
