להכל. פתי. פתי בר?
כמה קל להסחף לסיפור שאנשים מספרים לעצמם. והרי הוא רק סיפור. או לכל הפחות צד אחד של הסיפור. התפיסה שלהם של מה שקרה/קורה ולעיתים אין בכלל קשר בין הסיפור למציאות.
מה שנקרא, אם אמא שלך אומרת שהיא אוהבת אותך - קודם כל קבל חוות דעת שניה. אח״כ תערער. אין אמת יש רק ביסוס שיושב חזק בתפיסה שלנו. ומה היא תפיסה - פרשנות סובייקטיבית. הרי אי אפשר להסתכל על בניין ולומר, אני מכיר את הבניין הזה מקרוב. אולי במקרה הטוב אתה רואה קיר אחד. חיצוני. אתה יודע איזה עכברוש מטפס עכשיו מתוך שירותים בקומה שבע איפה שהדלתות חורקות? לא. ואם הן חרקו אתמול אולי הן כבר תוקנו? אולי. אתה רואה את הבסיס של הבניין מתערער מתחת לפני הקרקע? אתה מרגיש את
רוח הפרצים בקומה שמונה? לא.
ממשיכים לעמוד בהזיה מכים על החזה מצהירים - זו האמת! זו האמת שלי! ושאף אחד לא יגע בי.
הבל הבלים. כבר אמרנו? אם לא זה הזמן.
הכי חשוב בימים קרים שלרגלים יהיה חם. אם קר ברגלים אין סיכוי להתחמם.
גם הדג לא שואל שאלות על המים. הוא פשוט בהם. והם מסביבו. תספר לדג שיש חיים אחרים על שניים ויש דובים ויש יער - הוא לא יאמין. הוא לא יודע מה זה דב. מה זה יער. ובכלל דגים לא מדברים.
ואנחנו ללא זימים. לעולם לא נדע איך זה לבוא ממים אל מים.
אנחנו מתקמטים. במיוחד במים. אין לנו מושג איך זה מרגיש לדאות על ציר רוח. אנחנו רק יודעים לבשל לשבת. להתכונן לחגים. להתפלל שאולי. מישהו יציל אותנו מעצמנו. קיר אחד. בקושי. וכל השאר קורה מבלי שאנחנו יודעים. כל כדורי ההריסה בקנה. אנחנו רק טעונים. שדה מוקשים ואז חווה עליו מתהלכת בשדות. לאן היא הולכת?
(חגים ואני - לא)
