אמא שואלת מתי אמשיך בחיים. כאילו שהם כבר לא בפול גז מדמיע לי את הנוכחות. נגיד.
מתי תמצאי לך מישהו? מתי תכניסי מישהו לחיים שלך?
ואז לחצי שניה אני שואלת את עצמי. למה לא בעצם?
ואז חבר פייסבוק כותב לי שיש לו סוד לספר לי.
די. אין לי כוח שיספר לי שהוא מאוהב בי. בכל זאת הוא מבוגר ממני בכמה שדות.
אספר לך מחר.
מתעוררת בבוקר להודעה בוואטסאפ קוראת בריפרוף. רואה את השם שלי. ישנתי רק כמה שעות. לא מבינה מה כתב. מארגנת את הילדים וחוזרת הביתה. למיטה.
חוזרת להודעה.
לא מזמן הוא סיפר לי שהוא נפרד מחברה שלו. לא בדיוק נכנס לנסיבות. להלן הנסיבות - החמר התאהב בבת שלה. הילדה כולה בצבא. והוא בבלבלות. כן? לא? היא מחרמנת אותי.
אני רוצה לאהוב אותה. ללמד אותה. אבל הכי - לזיין אותה. היא כל כך יפה וצעירה. כל כך.
מה הוא אשם אני לא שופטת אותו הוא בסה״כ גבר בגיל העמידה שמצא את עצמו מול ילדה נכונה שחסרה כל כך את אבא.
אם אומר לה לבוא - היא תבוא.
בטח היא תבוא.
לשכב עם החבר של אמא נשמע כמו משהו שאני הייתי עושה.
אני לא יודע מה לעשות. הוא כותב.
הסיפור הזה לא יגמר בטוב. היא תתאהב. האמא תתחרפן.
והיא תבכה הרבה זמן על האבוש ששבר את ליבה.
אין לי מה להכניס את הרגשות שלי לסיפור. היצע וביקוש סה״כ. סיפור שחוזר על עצמו כל פעם.
אז לא.
רות עבור.
