את הערב האחרון בחייו הוא בילה אצלי בבית.
הוא הביא אוכל וישבנו לראות סרט. אני הוא ובני שבזמנו היה רק בן חמישה חודשים.
דיברנו על הא ודא. היה ערב נעים סה״כ. הוא סיפר לי שלמחרת בבוקר יש לו ראיון במקום שהוא בחר להתנדב. שהוא קצת לחוץ אבל בטוח שיהיה בסדר. כמה דקות אחרי שהוא עזב ראיתי שהוא שכח את שאריות האוכל. התקשרתי וביקשתי שיחזור לקחת. הוא אמר שהוא בדיוק יצא מהחניה של הבניין ושמקסימום הוא יקפוץ מחר.
למחרת בבוקר הם מצאו אותו שוכב עם הפנים בתוך הקיא של עצמו על המיטה. חסר חיים.
מצאו אלכוהול כדורים ומכתב.
לא יוצא לי לחשוב עליו הרבה. על יוסי. אבל כשאני נזכרת בו אני נזכרת במכתב שכתבתי לו אחרי שהוא התאבד ובין היתר היה כתוב שם -
I knew the worse thing about you and I loved you anyway.
לא יודעת למה עלית לי במחשבות.
אבל סתם שתדע -שאתה חסר. ושאם לא היית מתאבד בטח הדברים היו נראים אחרת. הדומינו בטח היה נופל בכיוון אחר.
ביי יוס.
